זו טכניקה שלמדתי באורנים( קרדיט לנאווה רווה) ,לפני הרבה שנים, ומשמשת אותי בהצלחה עד היום.

חמישה שלבים:

  1. ההורה מחזיק את החפץ שעליו המריבה- שלט של טלויזיה, מקום בספה, גומיית שיער, חוט צמר בצבע פוקסיה באורך 2 ס"מ שכרגע הם מוכנים להרוג אחד את השני בשבילו.( מבוסס על סיפור אמיתי). אף אחד מהניצים לא נוגע בחפץ עד לסיום התהליך. זה חשוב מאוד!!
  2. מבררים מה בדיוק הבעיה. מה כל ילד רוצה. לפעמים בשלב הזה מסתבר שאין בעיה. כי ילד אחד רצה את הקופסא והשני את מה שבתוכה. אבל… בד"כ יש בעיה. אל תהיו נאיביים. שניהם רוצים כרגע להיות במחשב.
  3. מתעלמים מכל סיפורי מה היה קודם (אני הייתי לפני חודש ורק עזבתי את זה לרגע שנמשך 30 יום, זה עדיין ברשותי…) ומבקשים הצעות לפתרון הבעיה. אחרי כל הצעה הילד מתבקש לשאול את השני אם הוא מסכים.

ההצעות הנפוצות הן:

  • "אני אקבל"- בד"כ נענה בשלילה. 
  • תור תור- חשוב להגיד מי הראשון-יש מצב שיתקבל.
  • ושנינו ביחד-גם יש מצב.
  • אני קצת ואז אתה הרבה- מצליח לפעמים.
  • ככה בערך חמש דקות או עד שיש הסכמה.
  • בשלב הזה אפשר לגייס ילדים נוספים להעלות הצעות. וגם המבוגר יכול להציע. אבל הילדים הרבים אומרים אם הם מסכימים או לא.
  1. אם יש הסכמה פונים לממש את ההסכם.

אם לא החפץ נשאר בידי ההורה שאומר לילדים: אתם מוזמנים להמשיך לחשוב על פתרונות וברגע שיהיה לכם פתרון ששניכם מסכימים תבואו אלי.

  1. מחזירים את החפץ ומוודאים שההסכם מבוצע כפי שסוכם. אפשר להיעזר בטיימר מהנייד למדידת זמן. ובא לציון גואל.

חשוב מאוד להיות אובייקטיביים ולא לתת את החפץ לפני שיש הסכם. להקשיב לכל ילד בלי הפרעות ולבקש מהם לשאול אחד את השני. קשר העין בינהם מקצר את התהליך בדרך כלל.