האם כגננת את מרגישה בודדה בעבודתך?

לנשים שבוחרות להיות גננות יש מאפיינים משותפים.( חוץ מהמובן מאליו- אהבת ילדים וכו')

בדרך כלל מדובר בא.נשים עצמאיות, דומיננטיות, שמעדיפות להחליט בעצמן ולא לקבל תכתיבים מלמעלה.

סוליסטיות ( מהמילה סולו).

עד כאן הכל נפלא, אבל…

המאפיינים הללו עלולים להוביל את מנהלת הגן לחוש מאוד בודדה…

וזה לא נגמר כאן. מימינה של מנהלת גן בודדה ניצבת סייעת בודדה ומתוסכלת, ומשמאלה- משלימה בודדה ומנותקת.

הדרך שלי להתמודד עם הבדידות הייתה, להפוך את כל הדמויות סביבי לשותפות מלאות. וזה מתחיל בלחשוב איתן על סדר היום, לשתף בשיקולים שלי, במטרות, בשאיפות. בתחושות, בכוחות ובקשיים. להתחשב ברצונותיהן בקניית המצרכים לגן, והציוד החינוכי.

הדמויות הן בראש ובראשונה הסייעת שלי- השותפה הטבעית, שמכירה את הילדים לפחות כמוני ובדרך כלל יותר. שהצלחת הגן היא ההצלחה שלנו יחד.

המשלימה שלי- אשת מקצוע שיכולה להעשיר את הגן במקומות בהם אני חלשה.

המשלימה של הסייעת,

ובת השירות אם יש, והמורה לתנועה…

ומעבר לקיר- הגננת הצמודה- תמיד חברה ועמיתה ולעולם לא מתחרה. וכל הצוות שלה.

אני מקבלת פניות מקבוצות של גננות בערים ומועצות. מתארגנות 3, 5 ,10, 19 גננות יחד. איזה כוח יש ליחד הזה!

ברור לי שמאחורי זה עומד פרגון, ורצון לעזור ולהיעזר.

אני באמת זכיתי בשותפות נפלאות כל השנים, אבל יש לנו כוח ביצירת אווירה של שותפות. נתינת תחושת שייכות וערך לכל דמות שנכנסת לגן. מגננת השילוב, ועד המחליפה שבאה ליום אחד.

אל תהיו בודדות. זה לגמרי בידיים שלכן.